כריתה חלקית של בלוטת התריס (Hemithyroidectomy): מתי היא נדרשת ומהם היתרונות?
- shlomo-merchavy
- 21 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
כריתה חלקית של בלוטת התריס (הנקראת גם כריתת אונה או המי-תירואידקטומיה) היא הליך כירורגי שבו מסירים רק את מחצית הבלוטה – האונה שבה נמצא הממצא החשוד או הגוש המפריע – תוך השארת האונה השנייה הבריאה במקומה. ניתוח זה מתבצע לרוב כאשר ישנו גוש (קשרית) שטיבו אינו ברור, או במקרה של גוש שפיר גדול הלוחץ על הקנה והוושט. היתרון הגדול של כריתה חלקית על פני כריתה מלאה הוא הסיכוי הגבוה לשמר את התפקוד ההורמונלי הטבעי של הגוף: ברוב המקרים, האונה שנותרה מסוגלת לייצר מספיק הורמונים עבור הגוף כולו, מה שפוטר את המטופל מהצורך ליטול תרופות (כדורים) לאיזון הורמונלי למשך כל חייו. הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה, נחשב לבטוח מאוד בידיים מיומנות, וההחלמה ממנו מהירה יחסית עם דגש רב על תוצאה אסתטית טובה בצוואר.
בלוטת התריס ותפקידה בגוף
בלוטת התריס (תירואיד) ממוקמת בבסיס הצוואר וצורתה כשל פרפר – היא בנויה משתי אונות (ימנית ושמאלית) המחוברות ביניהן על ידי גשר רקמה צר (Isthmus). הבלוטה אחראית על ייצור הורמונים המסדירים את חילוף החומרים (מטבוליזם), רמות האנרגיה בגוף, דופק הלב ועוד. כאשר מתגלה בעיה באחת האונות בלבד, והאונה השנייה תקינה, השאיפה הרפואית היא לבצע כריתה חלקית כדי לשמר ככל הניתן את האיבר הטבעי ואת פעילותו.
מתי נמליץ על כריתה חלקית?
ההחלטה על ניתוח מתקבלת לאחר בירור מעמיק הכולל בדרך כלל בדיקת אולטרסאונד וניקור מחטי (FNA). המצבים העיקריים המובילים לניתוח זה הם:
1. גוש חשוד או לא מוגדר (בתסדה 3 או 4) – הפתרון המתקדם לפני סכין המנתחים
לעיתים, תוצאות הדיקור הראשוני (FNA) אינן חד-משמעיות והפתולוג אינו יכול לקבוע בוודאות אם הממצא שפיר או ממאיר (מצבים המוגדרים כקטגוריות "בתסדה 3 או 4"). בעבר, מצב זה חייב כמעט תמיד ניתוח כריתה לצורך אבחון סופי. כיום, ישנה בשורה משמעותית: במקרים אלו אני ממליץ ומבצע בדיקת אפירמה (Afirma). זוהי בדיקת ניקור מיוחדת הנשלחת לארצות הברית לצורך אנליזה של מוטציות גנטיות ברמת ה-DNA. היתרון הגדול: הבדיקה מסוגלת לשלול ממאירות ברמת דיוק גבוהה מאוד, ובכך חוסכת למטופלים רבים את הצורך בניתוח מיותר. אני מורשה ומיומן בביצוע בדיקה מתקדמת זו, ורק במידה והבדיקה הגנטית עדיין מצביעה על חשד לממאירות – נתקדם לאופציה הניתוחית של כריתת האונה.
2. גידול ממאיר קטן (סרטן בסיכון נמוך)
במקרים מסוימים של גידולים סרטניים קטנים (לרוב מסוג פפילרי) שטרם התפשטו, הפרוטוקולים הרפואיים העדכניים מאפשרים להסתפק בכריתת האונה המעורבת בלבד, ללא צורך בהוצאת הבלוטה כולה, תוך שמירה על אחוזי ריפוי מצוינים.
3. גוש שפיר הגורם להפרעה (זפק/Goiter)
כאשר נוצר גוש שפיר גדול, הוא עלול ללחוץ על קנה הנשימה או הוושט ולגרום לקשיי נשימה, קשיי בליעה, או תחושת מחנק. כמו כן, לעיתים הניתוח מבוצע מסיבות אסתטיות כשהגוש בולט לעין בצוואר.
היתרון המשמעותי: החיים שאחרי הניתוח
ההבדל המרכזי בין כריתה חלקית למלאה הוא הטיפול התרופתי. לאחר כריתה מלאה, הגוף אינו מייצר עוד הורמוני תריס והמטופל חייב ליטול תחליף הורמונלי (כדור) בכל בוקר למשך כל חייו. לעומת זאת, בכריתה חלקית, בקרב כ-70% עד 80% מהמטופלים, האונה שנותרה לוקחת פיקוד ומייצרת מספיק הורמונים עבור הגוף כולו. המשמעות היא איכות חיים טובה יותר, ללא תלות יומיומית בתרופות. אנו עוקבים אחר רמות ההורמונים בבדיקות דם פשוטות לאחר הניתוח כדי לוודא שהאיזון נשמר.
מהלך הניתוח וההחלמה
הניתוח מתבצע דרך חתך רוחבי בצוואר התחתון. ככירורג ראש-צוואר, אני מבצע את החתך במיקום אנטומי מוקפד, לרוב בתוך קפל עור טבעי של הצוואר, כך שלאחר ההחלמה הצלקת כמעט ואינה מורגשת ומשתלבת במראה הצוואר.
דגשים בטיחותיים: בסמוך לבלוטת התריס עוברים שני מבנים חשובים מאוד:
עצב מיתרי הקול (Recurrent Laryngeal Nerve): האחראי על הדיבור.
בלוטות יותרת התריס (פרא-תירואיד): האחראיות על משק הסידן.
בניתוח כריתה חלקית, הסיכון לפגיעה במבנים אלו נמוך משמעותית מאשר בכריתה מלאה (מכיוון שאנו מנתחים רק צד אחד). במהלך הניתוח אני משתמש בציוד הגדלה ובטכנולוגיית ניטור עצבי מתקדמת כדי לזהות את העצב ולשמור עליו מכל משמר.
ההחלמה מהניתוח היא לרוב מהירה. רוב המטופלים משתחררים לביתם כעבור יממה או שתיים, וחוזרים לפעילות שגרתית תוך זמן קצר.
כריתה חלקית של בלוטת התריס היא ניתוח אלגנטי ומדויק המאפשר לטפל בבעיה הרפואית (בין אם היא חשד לממאירות או הפרעה מכנית) תוך שימור מקסימלי של תפקוד הגוף ואיכות החיים. ההחלטה על סוג הניתוח מתבצעת לאחר שקילת כל הנתונים הרפואיים ובשיתוף מלא עם המטופל.
ד"ר שלמה מרחבי – מומחה אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר מנהל מחלקת א.א.ג וכירורגיית ראש צוואר במרכז הרפואי זיו. אחראי הוראה ומדריך קליני בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בר אילן. בעל ניסיון רב בניתוחי בלוטת התריס (תירואיד), יותרת התריס (פרא-תירואיד) ובלוטות הרוק.
תגובות