מה משפיע על הסיכון לתת פעילות של בלוטת התריס לאחר כריתת אונה?

מחקר בהשתתפות ד"ר שלמה מרחבי, מומחה א.א.ג וכירורגיית ראש צוואר, בחן האם נפח בלוטת התריס והיקף הרקמה שנותרת לאחר כריתת אונה יכולים לנבא התפתחות של תת-פעילות בלוטת התריס לאחר הניתוח. הממצאים העלו כי דווקא תפקוד הבלוטה לפני הניתוח, ובמיוחד רמת TSH, היה בעל משמעות רבה יותר מנפח הבלוטה עצמו.

כריתת אונה של בלוטת התריס, Hemithyroidectomy, היא ניתוח שבו מסירים אונה אחת של הבלוטה ומשאירים את האונה השנייה במקומה. אחת המטרות של ניתוח כזה היא, כאשר הדבר מתאים מבחינה רפואית, לשמר חלק מתפקוד בלוטת התריס ולהקטין את הצורך בטיפול הורמונלי קבוע לאחר הניתוח.

עם זאת, אצל חלק מהמטופלים עלולה להתפתח לאחר הניתוח תת פעילות של בלוטת התריס, מצב שבו הבלוטה שנותרה אינה מספקת את הכמות הדרושה של הורמוני בלוטת התריס.

מחקר רב-מרכזי שבו השתתף ד"ר שלמה מרחבי ביקש לבדוק שאלה מעשית מאוד: האם ניתן לנבא מי צפוי לפתח תת-פעילות לפי גודל בלוטת התריס, נפח האונה שנכרתה או נפח הרקמה שנשארה לאחר הניתוח?

מה בדק המחקר?

המחקר כלל 134 מטופלים מבוגרים שעברו כריתת אונה של בלוטת התריס בין השנים 2017 ל-2024 בשני מרכזים רפואיים בישראל. מטופלים עם תת-פעילות ידועה של בלוטת התריס לפני הניתוח או עם ממאירות ידועה מראש הוצאו מהמחקר.

החוקרים בחנו בין היתר:

• נפח בלוטת התריס לפני הניתוח

• נפח האונה שנכרתה

• היחס בין נפח האונה שנכרתה לנפח הכולל של הבלוטה

• רמות T3, T4 ו-TSH לפני הניתוח

• רמות הורמוני בלוטת התריס חודש ושישה חודשים לאחר הניתוח

נפח הבלוטה חושב על סמך בדיקות CT שבוצעו לפני הניתוח, באמצעות מדידות של שלושת ממדי האונה וחישוב נפח בהתאם לנוסחה אליפסואידית.

כמה מטופלים פיתחו תת-פעילות לאחר הניתוח?

מתוך 134 המטופלים שנכללו במחקר, 39 מטופלים, 29.1%, פיתחו תת-פעילות של בלוטת התריס בחודש הראשון לאחר הניתוח.

אולם התמונה השתנתה עם הזמן.

לאחר שישה חודשים, רק 12% מהמטופלים עדיין הוגדרו כבעלי תת-פעילות.

הנתון הזה חשוב, משום שהוא מצביע על כך שאצל חלק מהמטופלים תפקוד הבלוטה שנותרה עשוי להשתפר בתקופה שלאחר הניתוח.

קראו כאן עוד על ניתוח בלוטת התריס >>

האם גודל הבלוטה שנותרה מנבא תת-פעילות?

זו הייתה אחת השאלות המרכזיות במחקר.

החוקרים השוו את נפח בלוטת התריס, את נפח האונה שנכרתה ואת היחס בין נפח הרקמה שהוסרה לנפח הבלוטה הכולל.

לא נמצא הבדל מובהק בין המטופלים שפיתחו תת-פעילות לבין אלה שלא פיתחו אותה מבחינת:

• נפח בלוטת התריס הכולל

• נפח האונה שנכרתה

• היחס בין נפח האונה שנכרתה לנפח הכולל

לדוגמה, נפח בלוטת התריס החציוני היה 46 סמ"ק בקבוצת המטופלים שפיתחה תת-פעילות, לעומת 44 סמ"ק בקבוצה שנותרה עם תפקוד תקין, ללא הבדל מובהק סטטיסטית.

במילים אחרות, במסגרת המחקר הזה גודל הבלוטה לבדו לא אפשר לנבא באופן מהימן מי יפתח תת-פעילות לאחר כריתת אונה.

אז מה כן נמצא כגורם משמעותי?

הממצא הבולט במחקר היה קשור לרמת TSH לפני הניתוח.

לפני הניתוח, המטופלים שפיתחו בהמשך תת-פעילות הציגו רמת TSH חציונית של 3.0 μIU/mL, לעומת 1.4 μIU/mL בקרב המטופלים שנותרו עם תפקוד תקין של הבלוטה. ההבדל היה מובהק סטטיסטית.

החוקרים מציינים בדיון כי הממצאים מחזקים מחקרים קודמים שלפיהם רמת TSH גבוהה יותר לפני כריתת אונה עשויה להיות קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות תת-פעילות לאחר הניתוח.

כלומר, ייתכן שהתפקוד הביוכימי של בלוטת התריס לפני הניתוח מלמד יותר על יכולת האונה שנותרת להסתגל לאחר הניתוח מאשר הגודל שלה בלבד.

למה בכלל יכולה להתפתח תת-פעילות אחרי כריתת אונה?

לאחר כריתת אונה, כל ייצור הורמוני בלוטת התריס נשען על האונה שנותרה.

אצל חלק מהמטופלים האונה שנותרה מצליחה לפצות על הירידה בנפח רקמת בלוטת התריס ולהמשיך לייצר כמות מספקת של הורמונים. אצל אחרים, יכולת הפיצוי מוגבלת יותר.

המחקר מצביע על כך שהסיבה לכך אינה בהכרח אנטומית בלבד. החוקרים מעלים אפשרות שגורמים נוספים, בהם מצב תפקודי קודם של הבלוטה, תהליכים אוטואימוניים סמויים וגורמים הקשורים למטופל עצמו, עשויים להשפיע על היכולת של האונה שנותרה לשמור על תפקוד הורמונלי תקין.

האם תת-פעילות שמופיעה אחרי הניתוח בהכרח נשארת לצמיתות?

לא בהכרח.

אחד הממצאים המעניינים במחקר הוא הירידה בשיעור המטופלים שהוגדרו עם תת-פעילות בין החודש הראשון לבין החודש השישי.

בחודש הראשון נמצאה תת-פעילות אצל כ-29% מהמטופלים, בעוד שלאחר שישה חודשים היא נותרה אצל כ-12% בלבד.

החוקרים מפרשים את הירידה הזו כאפשרות להסתגלות הדרגתית של האונה שנותרה ולשיפור בתפקוד בלוטת התריס אצל חלק מהמטופלים.

עם זאת, המחקר עקב אחר המטופלים במשך שישה חודשים בלבד, ולכן אינו מאפשר להסיק מסקנות לגבי שינויים מאוחרים יותר בתפקוד הבלוטה.

מה המשמעות עבור מטופל שעומד לפני כריתת אונה?

המחקר מדגיש שהערכת הסיכון לתת-פעילות לאחר ניתוח אינה יכולה להתבסס רק על השאלה כמה רקמת בלוטת התריס תישאר לאחר הניתוח.

יש חשיבות גם להערכת תפקוד בלוטת התריס לפני הניתוח, ובעיקר למדדי TSH, לצד הנתונים הקליניים של המטופל.

מבחינה מעשית, הדבר מחזק את החשיבות של:

• בדיקת תפקודי בלוטת התריס לפני הניתוח

• מעקב אחר TSH ו-T4 לאחר הניתוח

• הערכה חוזרת גם מספר חודשים לאחר כריתת האונה

• התאמת הטיפול למטופל ולא רק לממצא אנטומי אחד

המחקר אינו מציע להשתמש ברמת TSH בודדת כדי לקבוע אם יש לבצע ניתוח או כדי לנבא בוודאות את התוצאה. מדובר בגורם אחד מתוך מכלול השיקולים הקליניים.

מה המחקר לא הוכיח?

גם כאן חשוב להציג את גבולות המחקר.

המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל מספר מוגבל יחסית של מטופלים. החוקרים מציינים שהדבר עשוי להגביל את היכולת לזהות קשרים קטנים יותר בין מאפיינים אנטומיים לבין התפתחות תת-פעילות.

בנוסף:

• המעקב נמשך שישה חודשים בלבד.

• נפח בלוטת התריס נמדד באמצעות CT ולא באולטרסאונד, שהוא השיטה המקובלת להערכת נפח בלוטת התריס.

• בחלק מתתי-הקבוצות היו מעט מטופלים, ולכן לא ניתן היה לבצע ניתוחים מפורטים בכל קטגוריה.

לכן הממצאים אינם שוללים לחלוטין השפעה של נפח הבלוטה, אלא מצביעים על כך שבאוכלוסייה שנבדקה לא נמצא קשר מובהק בין נפח הבלוטה לבין התפתחות תת-פעילות לאחר כריתת אונה.

ד"ר שלמה מרחבי והמחקר

ד"ר שלמה מרחבי, מומחה אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר, היה בין מחברי המחקר, שפורסם בשנת 2026 בכתב העת OTO Open. המחקר נערך במסגרת שיתוף פעולה בין המרכז הרפואי זיו והמרכז הרפואי לגליל.

בפירוט תרומות החוקרים מצוין כי ד"ר מרחבי היה מעורב בפיקוח על המחקר, ביקורת מדעית של כתב היד ואישור הגרסה הסופית שהוגשה לפרסום.

העיסוק המחקרי בתחום ניתוחי בלוטת התריס מאפשר לבחון לא רק את הפעולה הכירורגית עצמה, אלא גם את השאלות הקשורות לתפקוד הבלוטה ולהמשך המעקב לאחר הניתוח.

לסיכום

המחקר מצא כי תת-פעילות של בלוטת התריס לאחר כריתת אונה הייתה שכיחה יחסית בחודש הראשון לאחר הניתוח, אך אצל חלק מהמטופלים חל שיפור במהלך החודשים שלאחר מכן.

בניגוד להשערה שלפיה גודל האונה שנותרת עשוי להיות גורם מרכזי, במחקר לא נמצא קשר מובהק בין נפח הבלוטה לבין התפתחות תת-פעילות. לעומת זאת, רמות TSH גבוהות יותר לפני הניתוח נמצאו בקרב המטופלים שפיתחו בהמשך תת-פעילות.

הממצאים מחזקים את החשיבות של הערכה אישית של המטופל, בדיקת תפקוד בלוטת התריס לפני הניתוח ומעקב מסודר לאחריו.

המקור המדעי

Arraf M, Safia A, Sharabi-Nov A, et al. Association Between Thyroid Gland Volume and Postoperative Hypothyroidism Following Hemithyroidectomy OTO Open, 2026.

המאמר פורסם בגישה פתוחה תחת רישיון Creative Commons Attribution.