נפיחות בבלוטת הרוק: אבחון רפואי ודרכי טיפול
- shlomo-merchavy
- 21 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
תקציר: נפיחות בבלוטת הרוק (לרוב בבלוטת הפרוטיד ליד האוזן, או בבלוטת תת-הלסת) היא מצב שכיח המעיד בדרך כלל על הפרעה בניקוז הרוק. הגורמים העיקריים הם חסימה מכנית על ידי "אבן" בצינור הבלוטה (הגורמת לכאב המתגבר בזמן האוכל), או דלקת זיהומית. במקרים בהם הנפיחות מופיעה כגוש שגדל בהדרגה וללא כאב, יש לבצע בירור לשלילת גידול, כאשר הנתונים מראים כי רוב הממצאים בבלוטות אלו הם שפירים. האבחון אצל רופא מומחה א.א.ג כולל בדיקה פיזיקלית והדמיה (אולטרסאונד). הטיפול נקבע בהתאם לממצא: החל מטיפול שמרני לעידוד הפרשת רוק ואנטיביוטיקה, ועד לטיפול ניתוחי להסרת הממצא או הבלוטה, תוך שמירה מוקפדת על עצבי הפנים והאסתטיקה.
תפקידן של בלוטות הרוק והסיבות להופעת נפיחות
בלוטות הרוק הן חלק בלתי נפרד ממערכת העיכול וההגנה של חלל הפה. כאשר מופיעה נפיחות באחת הבלוטות הגדולות (בלוטת מיצד האוזן או בלוטת תת-הלסת), הדבר מצביע לרוב על הצטברות נוזלים עקב חסימה או תהליך דלקתי.
ככירורג מומחה המטפל במקרים אלו באופן שוטף, אני מזהה לרוב אחת משלוש סיבות מרכזיות:
1. אבנים בדרכי הרוק (Sialolithiasis)
זהו הגורם הנפוץ ביותר לנפיחות פתאומית המלווה בכאב. בדומה לאבנים בכליות, משקעי סידן זעירים עלולים להיווצר בצינורות הבלוטה. האבן חוסמת את זרימת הרוק התקינה לחלל הפה. המאפיין הבולט במצב זה הוא כאב ונפיחות המתגברים בזמן האוכל, אז הבלוטה מנסה להפריש רוק אך נתקלת בחסימה.
2. דלקות וזיהומים
זיהום חיידקי בבלוטת הרוק מתרחש בדרך כלל כתוצאה מירידה בכמות הרוק (למשל עקב התייבשות) או אצל מבוגרים. הזרימה האיטית מאפשרת לחיידקים לחדור מהפה אל הבלוטה. במצב זה האזור יהיה בדרך כלל אדום, חם ורגיש, והטיפול האנטיביוטי הוא לרוב יעיל ומהיר.
3. גושים וגידולים בבלוטה
כאשר הנפיחות קשיחה יותר, מתפתחת לאט ואינה מלווה בכאב עז, יש לבדוק הימצאות של גוש בבלוטה. חשוב להכיר את העובדות: כ-80% מהגושים בבלוטת הפרוטיד הם שפירים (למשל, אדנומה פלאומורפית). אלו גידולים שאינם שולחים גרורות, אך ההמלצה הרפואית היא לטפל בהם כירורגית מכיוון שהם נוטים לגדול עם השנים ועלולים ללחוץ על מבנים סמוכים באזור הפנים והצוואר.
אבחון מדויק במרפאה
תהליך האבחון נועד לתת תמונה ברורה על אופי הנפיחות ומיקומה. הבירור מתבסס על הניסיון הקליני בשילוב אמצעי דימות:
בדיקה גופנית: הערכת גודל הבלוטה, בדיקת חלל הפה ומישוש הצוואר.
אולטרסאונד (US): בדיקת הדמיה זמינה ולא פולשנית, המאפשרת להבחין בין אבן, דלקת נוזלית או גוש מוצק.
ניקור מחטי (FNA): במידה ומאותר גוש, לעיתים נבצע דגימה עדינה של תאים כדי לקבל אבחנה פתולוגית ולקבוע את תוכנית הניתוח המדויקת ביותר.
דרכי הטיפול: בין שמרני לכירורגי
הטיפול מותאם אישית לכל מטופל בהתאם לאבחנה הספציפית:
הטיפול השמרני (לא ניתוחי) במקרים של אבנים קטנות או דלקות, המטרה היא לעודד את זרימת הרוק ולטפל בזיהום. הטיפול יכלול לרוב שתייה מרובה, שימוש בסוכריות חמוצות (המעודדות הפרשת רוק ושטיפה טבעית של הצינורית), וטיפול אנטיביוטי במידת הצורך.
הטיפול הכירורגי כאשר מדובר באבנים גדולות החוסמות את הצינור, בדלקות כרוניות חוזרות, או בגושים (שפירים או אחרים), נדרשת התערבות ניתוחית. ניתוחי בלוטות הרוק הם תחום מומחיות ספציפי בכירורגיית ראש-צוואר. האתגר המרכזי, בעיקר בניתוחי בלוטת הפרוטיד, הוא הקרבה לעצב הפנים (Facial Nerve) האחראי על המימיקה. כמנהל מחלקה, אני מבצע ניתוחים אלו בטכניקות מיקרו-כירורגיות מתקדמות, לעיתים תוך שימוש בניטור עצבי, כדי להבטיח הסרה מלאה של הממצא תוך שמירה על תפקוד העצב ומראה אסתטי תקין.
לסיכום
נפיחות בבלוטת הרוק דורשת בדיקה של רופא מומחה, אך ברוב המקרים מדובר בבעיה פתירה לחלוטין. אבחון נכון יאפשר התאמת טיפול אפקטיבי וחזרה מהירה לשגרה.
ד"ר שלמה מרחבי – מומחה אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר מנהל מחלקת א.א.ג וכירורגיית ראש צוואר במרכז הרפואי זיו. אחראי הוראה ומדריך קליני בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בר אילן. בעל ניסיון עשיר בניתוחי בלוטות הרוק (פרוטיד ותת-לסתית), ניתוחי בלוטת התריס, וכירורגיה אונקולוגית.
תגובות